פסק-דין בתיק דמ"ש 41847-05-10

1. התובע הועסק על ידי הנתבעת בשכר מינימום שעתי בעבודות שמירה במודיעין ובירושלים מיום 1.5.08 עד 31.8.09.
2. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו להפרשי דמי נסיעות, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים ופיצוי בעד אי הפרשה לפנסיה.
3. אין מחלוקת ששיעור המשרה של התובע בתקופת עבודתו עמד על 85%.

התביעה לדמי נסיעות

4. התובע טען בכתב התביעה כי לאורך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת הוא גר במודיעין והועסק בירושלים אך הנתבעת שילמה לו דמי נסיעות לפי "חופשי חודשי" בקו מודיעין-ירושלים בלבד, ועל כן הוא זכאי להפרשים בגין הנסיעות העירוניות שביצע בירושלים. התובע תבע 6,412.68 ש"ח כהחזר נסיעות בשיעור 22.06 ש"ח לכל יום עבודה בתקופת עבודתו.
5. דין תביעת התובע לדמי נסיעות להידחות. הסתבר מדוחו"ת העבודה של התובע (אשר צורפו לסיכומי הנתבעת בהסכמת התובע), שמרבית עבודתו של התובע התבצעה במודיעין. על פי דוחו"ת הנוכחות, התובע עבד באופן בלעדי במודיעין מתחילת עבודתו (בחודש 5/08) עד 4/09. רק בחודש 5/09 החל התובע לעבוד גם באבו גוש ובאופן חלקי ביותר בירושלים (7 ימים בכל התקופה מחודש 5/09 עד סיום עבודתו).
6. בחקירתו הנגדית נשאל התובע היכן ביצע את רוב עבודתו ותשובתו הייתה בבית קפה בירושלים. התובע תיקן מיד את תשובתו ואמר שמחצית מתקופת עבודתו הוא עבד בבית קפה במודיעין ומחצית מתקופת עבודתו הוא עבד בבית קפה בירושלים. גם תשובתו המתוקנת של התובע אינה מתיישבת עם דוחו"ת הנוכחות ומצביעה על עדות מגמתית של התובע.
7. משנשמט הבסיס העובדתי לתביעת התובע להפרשי דמי נסיעות - דין התביעה להידחות.

התביעה לפיצויי פיטורים

8. תביעת התובע מבוססת על שתי עילות: עילת פיטורים לפי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ולחילופין, למקרה שייקבע שהתובע התפטר, טוען התובע לזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים בשל התפטרות לאחר הגיעו לגיל הפרישה.
9. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התובע פוטר או התפטר. התובע טוען כי פוטר בכך שהיקף משרתו צומצם לקראת סוף תקופת עבודתו וכי בהמשך הנתבעת חדלה לספק לו עבודה. הנתבעת טוענת שהתובע התפטר ומפנה לעדותו לפיה הוא מסר לנתבעת מכתב התפטרות.
10. במחלוקת זו מקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה התובע לא הוכיח את טענתו כי פוטר על ידי הנתבעת.
11. כאמור, טענת התובע היא שהוא פוטר בכך שהנתבעת חדלה לספק לו עבודה. דוחות העבודה שצורפו לסיכומי הנתבעת (בהסכמת התובע) מצביעים על כך שאכן התובע עבד בדרך כלל כ-24 ימי עבודה בחודש, וכי באוגוסט 2009 הוא עבד 18 ימים. אך התובע עבד 18 ימים גם בחודש 5/09 והמשיך לעבוד לאחר מכן. בכך יש כדי לשלול את טענת התובע שעצם ההפחתה במספר הימים בהם הועסק באוגוסט, לעומת רוב החודשים בתקופת עבודתו, הוא כשלעצמו מעשה פיטורים.
12. נותרה לדיון טענת התובע כי בחודש ספטמבר סירבה הנתבעת לספק לו עבודה.
13. טענה זו לא הוכחה על ידי התובע ואיננו מאמינים לה, ומקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי התובע התפטר. לא הוצע על ידי התובע כל הסבר הגיוני לכך שהנתבעת חדלה פתאום לשבץ אותו בעבודה בחודש ספטמבר 2010. עדות התובע לפיה הוא החל לעבוד אצל חברת שמירה אחרת שבוע לאחר שסיים את עבודתו בנתבעת מחזקת את מסקנתנו.
14. במסקנתנו אנו מתבססים גם על חוסר המהימנות של התובע שהתבטאה בנכונותו לטעון בפני בית הדין טענות שאינן אמת לצורך ביסוס תביעתו, כאמור לעיל בעניין תביעת התובע לדמי נסיעות. יש בכך כדי להצביע על קשיים במהימנותו של התובע ועל הקושי לסמוך על עדותו.
15. חרף האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים על פי עילת התביעה החילופית עליה ביסס את תביעתו, קרי:  סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, אשר קובע:

"התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים ; ואולם מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעביד לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20".

16. העובדה שהתובע התפטר לאחר שהגיע לגיל הפרישה כלל אינה במחלוקת על פי כתב ההגנה (בו נטען שהתובע החל את עבודתו בנתבעת חצי שנה לפני גיל הפרישה). לפיכך לא היה מקום לכך שהנתבעת תעלה טענה בסיכומיה לפיה התובע לא הוכיח את גילו בעת התפטרותו.